המדינה וגופים ציבוריים נוספים, כגון רשויות מקומיות ועוד, נתפסים בעיני המתבונן המסחרי או האדם הפרטי, לעיתים בצדק, כגופים גדולים ומסורבלים, כבולים במנגנונים בירוקרטיים, שקשה עליהם ליישב מחלוקות וסכסוכים משפטיים בדרכים יצירתיות, לרבות במנגנוני גישור ובוררות.

תפיסה זו, נכונה בחלקה בלבד, והיא משתנה ומתפתחת בשנים האחרונות, אמנם באיטיות כדרכן של ספינות גדולות המשנות כיוון, אך בהתמדה.

כך, למשל, ביחס לישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בהליכי בוררות, שונתה זה מכבר, לפני למעלה מעשור ומחצה, הנחית היועץ המשפטי לממשלה כי "ככלל אין המדינה מיישבת את סכסוכיה בבוררות אלא באמצעות בתי המשפט", והמדיניות שנקבעה היא כי "המדינה רואה בבוררות, לצד מנגנוני יישוב סכסוך נוספים, כלי לגיטימי וראוי, במקרים המתאימים, גם ליישוב סכסוכים של המדינה". לצד זאת, נקבעו אמות מידה והגבלות שונות, לרבות אישור היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו להעברת סכסוך לבוררות. ביחס לגישור הגישה בעשרות השנים האחרונות, כפי שהיא באה לידי ביטוי זה מכבר, למשל בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, היא כי "ככלל, משמתגלע סכסוך שהמדינה צד לו, יש לבחון את האפשרות ליישובו מחוץ לכתלי בית המשפט... ובין בדרך של גישור". לצד זאת, נקבעו גם כאן אמות מידה ביחס לסוגי סכסוכים ומחלוקות שונות.

ועדיין מושמעת ביקורת כלפי המדינה וגופים ציבוריים אחרים, הן על סירובם להשתתף בהליכי גישור והן ובעיקר על אופן ניהול הגישורים על ידם, על העדר הסכמות והעדר סמכות להגיע להסכמות ולפשרות. שכן, מה שטוב ונכון לגופים פרטיים אמור לכאורה להיות טוב נכון גם ביחס למדינה.

המפתח להצלחת הליך גישור עם גוף ציבורי הוא הבנה לעומקם של השיקולים הייחודיים המנחים אותו, ואת המבנה הייחודי של הגורמים הפעילים והמוסמכים לנהל ולאשר הליך של פשרה אצלו. לעיתים יהיו אלה שיקולים מקצועיים של הגוף או המשרד הממשלתי, לעיתים יהיו אלה שיקולים כלכליים או חשביים, ולעתים שיקולים כלליים, משפטיים או ציבוריים, של הגוף הציבורי או של ב"כ מפרקליטות המדינה או המחלקה המשפטית. שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי הרחב, או להשלכות הרוחב על גופים ציבוריים אחרים, הם, שיקולים ייחודיים ורלוונטיים להגעה לפשרה עם גוף ציבורי, שניתן להתגבר עליהם בדרכים שונות, אם מבינים אותם לעומקם.